ב"ה ב' אדר א' תשע"ט
האם להיות ערכי זה טבעי? היבטים פסיכולוגיים של גיל ההתבגרות
מאת יוגב גלב עו"ס ישיבת "חכמי-לב"
הקדמה
אין ספק בכך שהסתירות שבין מערכת הערכים של העולם האמוני לבין זו של העולם המערבי, נוכחות היום בכל בית, וחודרות אלינו באופנים שונים ורבים יותר מבעבר. לדעת כותב השורות, היכולת להעמיק ולשלב בין העולמות היא מענה ראוי לעת כזאת. ייתכן שכמורים והורים נוכל להעניק לתלמידנו (ולנו), נקודת מוצא, התמודדות והגדרת משימות, באופן מעמיק ומודע יותר, לאור הידע שנצבר בעשרות השנים האחרונות, בנוגע להבנת התהליכים הפסיכולוגיים שחווים הנערים אותם אנו מגדלים. אחד מיסודות הדת הוא החינוך לחיים ערכיים, והימנעות ככל הניתן מחיים בהם מושל היצר או החומרנות. בשורות הבאות אשתדל להעמיק יסוד זה, ולהראות את הטבעיות שבו, באמצעות תיאוריה המשויכת ל"פסיכולוגיה ההתפתחותית". היכולת להצביע על הטבעיות שבחיים ערכיים, תסייע לנו לחבר את הנערים לאמונה זו, שאנו משתדלים להנחיל להם.
- המודל הקוגניטיבי של ז'אן פיאז'ה (1896-1986)
פיאז'ה התחיל את מחקרו הפסיכולוגי בניתוח שגיאות בפתרונות של ילדים למבחני מנת משכל. כאשר נולדו לו ילדים משלו, ערך עליהם תצפיות מדעיות ואלו היוו בסיס לרעיונות תאורטיים רבים שהעלה בתחום זה.
לשיטתו – נאמן לגישתו הביולוגית – תפקידה של מערכת הקוגניטיבית הוא לסייע לילד להסתגל לעולם הסובב אותו. המערכת הקוגניטיבית עושה זאת באמצעות שתי נטיות יסוד.
(א) ארגון – בדומה למישור הפיזי (מערכת העצבים, הנשימה וכד'), גם במישור הפסיכולוגי, קיימת נטייה לשלב פעילויות הדומות זו לזו לכדי מערכת אחת. כך למשל בשלב מסוים לומד התינוק קואורדינאציה של יד-עין. הארגון הוא נטייה המופיעה בפרט עצמו, אולם בהקשר להתאמת הפרט לסביבה, מופיעה הנטייה השנייה והיא-(ב) ההסתגלות– נטיית ההסתגלות נוצרת באמצעות התרחשותם של שני תהליכים משלימים, הטמעה והתאמה. התינוק נולד עם 'סכמות', כלומר דפוסי התנהגות מולדים. כאשר המציאות מאתגרת את הסכמה תיווצר התאמה. למשל, אֵם מניחה בננה במרחק מהתינוק כדי לעודדו לזחול. התינוק יושיט את ידו לבננה על-מנת לתפוס אותה (הטמעה), כשיבין שהוא אינו מגיע אליה ימתח את גופו עד שיתפוס אותה (התאמה). פיאז'ה מצא ארבעה שלבים מרכזיים בחיי האדם, בהם הוא עובר "התאמה". כל שלב מבטא עליה נוספת מחשיבה מוחשית לחשיבה מופשטת יותר, המאפשרת לאדם לתפקד טוב יותר בסביבתו.
א. התקופה התחושתית-תנועתית (לידה עד שנה וחצי) – התינוק תופס את העולם בצורה מידית ומוחשית – 'כאן ועכשיו'. הוא אינו מסוגל ל'קביעות אובייקט', היינו להבנה שחפץ ממשיך להתקיים גם כאשר הוא לא רואה אותו. הקוגניציה התחושתית-תנועתית מתבטאת בעיקר בפעולות ממשיות בשטח.
ב. התקופה הקדם-אופרציונלית (שנה וחצי עד שבע) – הילד עדיין חושב בצורה אגוצנטרית ומוחשית. לכן זוהי רק תקופת מעבר לשלב הבא – האופרציונלי. במהלכו של שלב זה, הילד מסוגל ל'קביעות אובייקט', אך אינו מסוגל ל'שימור אובייקט'. כלומר, להבנה שאובייקט מסוים ממשיך להיות אותו חפץ, למרות שחל שינוי במראה החיצוני שלו. למשל, נסיין מציג לילד שני כדורי פלסטלינה זהים בגודלם, הילד מסכים שהם זהים. כאשר הנסיין מגלגל לעיניו את אחד הכדורים לנקניק, ושואל מה גדול יותר, הנקניק או הכדור הנותר? משיב הילד לרוב – הנקניק.
ג. התקופה האופרציונלית (שבע עד אחת-עשרה) – בתקופה הקודמת המאופיינת בחשיבה מוחשית, קיימת נטייה להתרכז בתכונה אחת של מצב מסוים. לעומת זאת, בתקופה האופרציונלית, הילד מסוגל לחשוב דרך אופרציות לוגיות. כלומר הוא מסוגל לחשיבה רחבה יותר, המתייחסת לקשרים שבין דבר לדבר. למשל, הילד מסוגל לסווג את הבננות למחלקת הפרות, ואת הפרות למחלקת המזון. אולם, הוא עדיין זקוק לאובייקט מוחשי (בננה), כבסיס לחשיבה שלו.
ד. התקופה הפורמלית (אחת עשרה ואילך) – מתרחש מפנה חשוב בהתפתחות הקוגניטיבית. הילד מסוגל לגשת לבעיות עיוניות בדרך של פיתוח השערות הגיוניות ולבסוף להסיק מסקנות מתוך חשיבה שיטית. הילד מסוגל לביקורת עצמית גבוהה יותר. פיאז'ה מציין שני תהליכים אופייניים שמתרחשים בגיל ההתבגרות, ומובנים על רקע העובדה שעיצומו של תהליך היכולת לחשיבה מופשטת, מתרחש בשלב זה. האחד, עיסוק בנשאים מופשטים ושאלות קיומיות. השני, שאיפה לבסס השקפת עולם, ותוכנית לחיים האישיים.
- השלכות לתחום החינוך
קיימת ביקורת לפיה שעות לימוד מרבות, אינן טבעיות למתבגר. לעיתים נדמה לנו עצמו, שהתביעה של התרבות המערבית ללמידה אינטנסיבית בגיל זה, ככרטיס כניסה לעולם הבוגרים, הוא מהלך שלילי, בעל אופן מכני וקר, השואף להעמיד "רובוטים" ידעניים. ייתכן שההשפעה של העובדה שהתלמידים מצויים בתקופה הפורמלית (כלשונו של פיאז'ה),מקנה לנו נקודת מבט אחרת. אולי ריבוי שעות הלימוד בגיל זה, טבעי לחלק מן הנערים. בכך שהוא מהווה מענה, ליכולות הקוגניטיביות החדשות הנבנות בנערים. וייתכן שליבוי והבערת הרצון ללמוד, תוך פיתוח, העמקת והרחבת תחומי עניין, אינו עניין ל"חנונים" בלבד. להיפך – לפי פיאז'ה – זהו מימוש של פוטנציאל טבעי, וסיוע בהתבגרות הפנימית של הנער.
- השלכות לתחום האמונה
כהמשך לאמירה הקודמת, עולים דבריו של הרמב"ם: " …גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר: "אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד". לפי דבריו של פיאז'ה, ניתן פירוש חדש, למתאם שיוצר הרמב"ם בין "מחשבת עריות" לבין "לב פנוי מן החכמה". הגדרתו של גיל ההתבגרות כתקופה הפורמלית, אכן מתאר התפתחות של היכולת הקוגניטיבית. אולם לצד זאת היא מאפשרת את המודעות למרחב, ולפיכך את ההיקשרות הרגשית לאחר. לפיכך, העיסוק המסיבי בנושאים קיומיים (שאלות אמוניות וכד' השייכות לממד הקוגניטיבי), אינו סותר כלל את התגברות המיניות בגיל זה (השייכת לממד הרגשי). ההתרחבות היא אפוא, גם ביכולות השכליות וגם באלו הרגשיות. מכאן נובע, שבמידה והפיתוח של היכולת הקוגניטיבית תתקיים במהלכה הטבעי – קרי לימוד תורה וחכמה מרובים, האלמנט הרגשי, יוכל להיות כשר גם הוא. שתי סיבות לדבר: א. סביר שחוש קוגניטיבי מפותח, יתבע מהחוש הרגשי עידון. ב. סך האנרגיות המושקע בפיתוח הקוגניטיבי, ימתן את הצורך בהתמודדות עם עוצמות רגשיות שלעתים נדמה כי הן בלתי ניתנות לשליטה.