ב"ה יד' אלול, תש"פ
השפעת מערכות הערכים על תכונות האישיות: השוואה בין מערכת ערכים דתית משלבת, לעומת מערכת ערכים דתית שאינה משלבת על תכונות האישיות והרווחה הנפשית, בקרב בוגרים בהתהוות
תקציר: שני עשורים של מחקר מצאו, שקיים מתאם מובהק בין תכונות האישיות של הפרט, לבין רווחתו הנפשית ((Anglim et al., 2020. כמו-כן עולה, כי תכונות האישיות קשורות לדתיות; מצפוניות ונועם הליכות הן במתאם חיובי עם דתיות, ואלו לגבי פתיחות המתאם שלילי ((Gebauer et al.,2014. מתאם זה מושפע מהסביבה-התרבותית. כאשר הסביבה דתית, הקשר החיובי שבין דתיות לבין נועם הליכות ומצפוניות מתחזק, והקשר השלילי עם פתיחות מתחזק אף הוא. סביבה שאינה דתית, מחלישה את הקשר החיובי עם נועם הליכות ומצפוניות, ואת הקשר השלילי עם פתיחות ((Gebauer et al.,2014. עד כה לא בוצע מחקר הבודק, האם בתוך האוכלוסייה הדתית, קיים הבדל הנובע מסוג מערכת הערכים, ומשפיע על תכונות האישיות. יש לשער שמערכת ערכים דתית, המתייחסת למרחב התרבותי שאינו דתי באופן משלב, תוביל להחלשת המתאם השלילי של דת עם פתיחות ואף לביטולו. זאת בניגוד מערכת ערכים דתית המתייחסת למרחב התרבותי באופן משלב פחות. לפיכך השערת המחקר הראשונה היא (H1): במערכת ערכים משלבת, מידת הפתיחות תהיה גבוהה יותר, מאשר במערכת ערכים שאינה משלבת.
פתיחות נמצאת במתאם חיובי עם רווחה נפשית (,(Steel et al., 2008; Anglim et al., 2020 מכאן עולה השערת המחקר השנייה (H2): בהינתן וH1 תאושר, יש לחזות שהרווחה הנפשית תהיה גבוהה יותר ב'קבוצה המשלבת', לעומת ה'קבוצה המשלבת פחות'.
בוגרים בהתהוות הנמצאים במאבקים פנימיים, נפגעים ברווחתם (Haney & Rollock, (2020, ונוטים להיות בעל תכונות אישיות של נוירוטיות ופתיחות (Wilt et aI., 2017). מכאן עולה השערת המחקר השלישית (H3): בוגרים בהתהוות חניכי דתיות משלבת ימצאו בעלי פתיחות רבה יותר (H1), ולפיכך בעלי מאבקים פנימיים רבים יותר, והדבר יפגע ברווחתם (בניגוד לH2).
מודל חמשת תכונות האישיות הגדולות
תכונות אישיות מתארות דפוסים יציבים של הפעלות, קוגניציה והתנהגות. ההיסטוריה המוקדמת של מחקר על אישיות התכונות, התאפיין בריבוי עצום של מבני תכונות. בהמשך, מתוך ה'מסורת הלקסיקלית' בארצות הברית (הטוענת לשתי הנחות יסוד, הראשונה – מאפייני האישיות החשובים לקבוצת אנשים יהפכו בסופו של דבר לחלק משפת הקבוצה. והשנייה – מאפייני אישיות חשובים יותר מקודדים בשפה כמילה יחידה), צמח מודל חמשת התכונות הגדולות ('The Big Five Personality Traits'),המורכב מ: נוירוטיות, מוחצנות, פתיחות, נועם הליכות, ומצפוניות (Costa & MacCrae, 1992; Goldberg, 1993; McCrae & John, 1992). המודל הוא מסגרות היררכיות, כאשר כל תחום רחב מאופיין על ידי קבוצה של תכונות או פנים צרים יותר .(Anglim & O’Connor, 2019) המסגרת ההיררכית הפופולרית במחקר הוא דגם ה- NEO המאפיין את חמשת הגדולים במונחים של 30 פנים (Costa & McCrae,1995).
על בסיס 377 מאמרים ו-462 מחקרים (334,567N=), קבע מחקר שפורסם השנה ב- Psychological Bulletin, שתכונות אישיות מקושרות באופן משמעותי (r=.28) לרווחה הנפשית. נוירוטיות היא התכונה היחידה המקושרת לשלילה עם רווחה נפשית, זאת באופן חזק ביותר (-46). נמצא גם קשר חזק, בין מצפוניות ומוחצנות לבין רווחה נפשית (.36 .37, בהתאמה). גם נועם הליכות נמצאה מקושרת לרווחה נפשית. פתיחות, קשורה לראיית החיים כתהליך מתמשך של צמיחה ושינוי ((Anglim et al., 2020.
מחקר בין-תרבותי שנערך בארה"ב, בריטניה וגרמניה, בו לקחו חלק למעלה מ-3 מיליון משתתפים, בדק את ההשפעה של הסביבה התרבותית, על המתאם שבין הדתיות לבין מודל תכונות האישיות. נמצא שהקשר החיובי שבין נועם הליכות וחריצות לבין דתיות גבר ככל שחברה הייתה דתית יותר, ופחת ככל שהחברה דתית פחות. הקשר השלילי שבין פתיחות לבין דתיות, הפך שלילי יותר ככל שחברה דתית יותר, וחיובי יותר ככל שהחברה הייתה חילונית יותר ((Gebauer et al.,2014. לא מצאנו מחקרים הבודקים השפעה של מערכת הערכים הדתית הספציפית (דוגלת/לא דוגלת בשילוב), על מודל התכונות. כאן המקום לציין, שבאופן כללי רוב המחקרים בנושא דת ובריאות נפשית, נטו להשתמש במדדים של מעורבות דתית. רק מחקרים האחרונים הביעו עניין בהשקפותיו הדתיות והאמונות של האדם ולא רק בהתנהגותו הדתית ((Stanford et al., 2019. כחלק ממגמה זו המחקר הנוכחי בא להשלים חסר בידע לגבי ההשפעות של מערכות ערכיות על תכונות האישיות.
חרדיים וממלכתיים- דתיים
שיעור הגברים הזכאים לתעודת בגרות בבתי הספר שבפיקוח חרדי (33.8%), נמוך מזה שבפיקוח ממלכתי דתי(76%) ובממלכתי (76.9%). כך גם לגבי אחוז בעלי התואר האקדמי, מתוך בעלי תעודת הבגרות בקרב חרדיים (33%), לעומת דתיים-מאד (48%) וחילוניים (52%). וכן לגבי שיעור התעסוקה בקרב חרדיים (42%) לעומת דתיים-מאד (67%), וחילוניים (75%) (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2016). הדבר מלמד על הבדל שקיים במגזר החרדי בהשוואה למגזר הדתי-ממלכתי, ביחס למידת שילוב הערכים הכלליים (גלב, 2020). ומכאן השערת המחקר הראשונה (H1): מערכת ערכים אידיאולוגית היא בעלת השפעה על משתני האישיות; סביר שחניכי הציונות הדתית יגלו פתיחות רבה יותר, מחניכי דתיות שאינה משלבת.
רווחה סובייקטיבית ופסיכולוגית
לפני כמה עשורים המשיגו רווחה סובייקטיבית (Subjective Well-Being) כסיפוק גבוה מהחיים, בשילוב עם רמות גבוהות של תחושות חיובית, ורמות נמוכות של תחושות שליליות (Deci & Ryan,
(2008; Diener, 1984; Lucas, Diener, & Suh, 1996. לעומת זאת, קרול רף ועמיתיו, המשיגו רווחה פסיכולוגית ((Psychological Well-Being באמצעות מסגרת תלת-מימדית הכוללת יחסים חיוביים, אוטונומיה, שליטה סביבתית, צמיחה אישית, מטרה בחיים, וקבלה עצמית (McGregor & Little, 1998; Ryan & Deci, 2001;Ryff & Keyes, 1995). נמצא קשר חזק יותר בין הממדים של B.W.P
למודל תכונות האישיות מאשר ל-B.W.S ((Anglim et al., 2020, לפיכך בחרנו להשתמש בו. לצד זאת, נמצא שפתיחות נמצאת במתאם חיובי עם רווחה נפשית (,(Steel et al., 2008; Anglim et al., 2020 מכאן עולה השערת המחקר השנייה (H2): הקבוצה בה מידת הפתיחות תהיה גבוהה יותר, תהיה בעלת רווחה פסיכולוגית גבוהה יותר.
בוגרים בהתהוות
בשנת 2000 פרסם ארנט מאמר בו הוא טוען, כי המעבר מגיל ההתבגרות לבגרות אינו ישיר. ביניהם ישנו שלב (18-25), הנקרא "בגרות בהתהוות" .(Arnett, 2000) כמה שנים לאחר מכן, מצא ארנט חמישה מאפיינים מרכזיים לבגרות בהתהוות: 1. חקר זהות ותפקיד. 2. חוסר יציבות. 3. ממוקדות עצמית. 4. תחושת היות בין לבין. 5. התרחבות של אפשרויות. חקר התפקיד (1) הוא הלב של בגרות בהתהוות .(Arnett, 2004) במהלך שני העשורים שחלפו, גילו חוקרים מידע אפידמיולוגי רב, התומך בגישה של ארנט. קיים איחור בהשגת הישגים הקשורים לבגרות, בנושאים הבאים: חזרה לבית ההורים, אי מציאת קריירה, הרחבת ההשכלה, הישענות על תמיכה כלכלית הורית, איחור גיל הנישואין והולדת ילד ראשון בגיל מאוחר יותר. השגת כל חמשת ההישגים הנזכרים, ירדה מ-44% לגברים ו-68% לנשים ב-1960, ל-13% לגברים ו-25% לנשים בשנת 2000. גיל הנישואים עלה בשבע שנים לגברים ונשים מ-1956 עד 2014. הולדת ילד מעל גיל 30 עלתה מ-16.5% ב2000 ל-21.1% ב-2014 (Mathews & Hamilton, 2016). בעוד שארנט ראה בשלב הבוגרות בהתהוות, איחור בהתבגרות. גילמור מציעה לראות בו אדפטציה לתרבות המשתנה באופן מהיר, ומערערת על המוסדות. מצב תרבותי זה מחייב העדפת יכולות גמישות אישיותיות, על פני מחויבויות והישגים מוגמרים Gilmore, 2019)). גם מחקרים מן התחום הרפואי תומכים בעובדת קיומו של שלב ביניים, בין ההתבגרות לבגרות. המוח גדל עד גיל 25. ממצא התומך בעובדה שיש שלב לאחר גיל ההתבגרות בו המוח עדיין גדל, ואינו הבגרות בה המוח לא גדל. אחד האזוריים המוחיים המתפתחים בגיל זה הוא קליפת המוח הקדם מצחית, שאחראית על חישובים ניהוליים וריסון האמיגדלה (Blakemore & Choudhury, 2006). מחקר רפואי עדכני טוען, כי שלב ההתבגרות בהתהוות נמצא גם אצל יונקים אחרים. יונקות צעירות פחות פוריות. לפי 'תיאוריית היסטוריית החיים', חוקרים מציעים שצמצום תמותה, גורם לדחיית גיל הילודה והשקעה בכל פרט. בכל התרבויות שלב זה הוא שלב הכנה לזיווג. בהתבגרות נחוות מיניות הקשורה ברגשות חזקים, לצד דיכאונות אצל בנים ובעיקר אצל בנות. בזמן בגרות בהתהוות כמו בבגרות, יש ירידה בהתנהגויות סיכון, חרדה, ודיכאון. למרות זאת, רמות הטסטוסטרון ממשיכות לעלות עד העשור השלישי לחייו של הזכר. גיל זה הוא כלל אנושי, ולא משתייך רק לתרבות המערבית. כך למשל בשבט "הצה" שבטנזניה, מגיעה יכולת הצייד שבחץ וקשת לשיא בגיל 25. לפיכך גיל זה נובע, מהמשך צמיחה מוחית, כוח גדל ולמידה. כיוון שיש עודף אנרגיה מעבר לצורך בהישרדות, נוצרה תקופה בה מושקעת אנרגיה בצמיחה מוחית, לפני ההזדווגות המובילה להמשך ההישרדות (Hochberg & Konner, 2020). לפיכך יש לראות בתקופת הבגרות בהתהוות, את תקופת שיא העיסוק בחקר זהות ותפקיד. ולפיכך מהווה קבוצת גיל זו, את אוכלוסיית המחקר האידיאלית, למחקר הנוכחי.
מחקר שנערך בקרב 509 בוגרים בהתהוות (גיל ממוצע 19.23), מצא שספקות באמונה מגבירות חרדה, דיכאון ואגרסיביות (Haney & Rollock, 2020). מחקר אחר שנערך בקרב 4130 משתתפים, מצא שאנשים שדווחו על נועם הליכות ומצפוניות גבוהים יותר, דווחו על פחות מאבקים רוחניים. אלו שהיו גבוהים בנוירוטיות ופתיחות, דווחו על יותר מאבקים. המאבקים הפנימיים נמצאו כמשתנה משמעותי לרווחה (Wilt et aI., 2017).
מכאן עולה השערת המחקר השלישית (H3): בוגרים בהתהוות חניכי דתיות משלבת ימצאו בעלי פתיחות רבה יותר (H1), ולפיכך בעלי מאבקים פנימיים רבים יותר, והדבר יפגע ברווחתם (בניגוד לH2).
המחקר הנוכחי
המחקר הנוכחי מבקש לבדוק אם קיים מתאם בין אידיאולוגיה דתית משלבת לעומת אידאולוגיה דתית שאינה משלב, לבין תכונות האישיות. ואם מתאם זה מהווה משתנה משמעותי על הרווחה הפסיכולוגית. בכך ישלים המחקר חסך שקיים בכמה תחומים יחד. ראשית ההבדלים שבין סוגי הדתיות בישראל לא נחקרו בכלי המדידה של מודל תכונות האישיות. לצד זאת, קיים חסר במחקר הכללי במידע על מידת ההשפעה של אופי הדתיות (משלבת/אינה משלבת), על תכונות האישיות, ועל הרווחה הכללית.
המחקר הנוכחי יתקיים בקרב "בוגרים בהתהוות" כהמשך למחקר שבדק מאבקים פנימיים, תכונות אישיות ורווחה.
ביבליוגרפיה
Anglim, J., Horwood, S., Smillie, L. D., Marrero, R. J., & Wood, J. K. (2020). Predicting psychological and subjective well-being from personality: A meta-analysis. Psychological Bulletin(146(4)), 279.
Hoerger, M., Quirk, S. W., & Weed, N. C. (2011). Development and validation of the delaying gratification inventory. Psychological Assessment(23(3)), 725–738.
Lamm, B., Keller, H., Teiser, J., Gudi, H., Yovsi, R. D., Freitag, C., & Vöhringer, I. (2018). Waiting for the second treat: Developing culture‐specific modes of self‐regulation. Child Development(89(3)), e261-e277. doi:https://doi.org/10.1111/cdev.12847
Mahajna, A., Benzion, U., Bogaire, R., & Shavit, T. (2008). Subjective discount rates among israeli arabs and israeli jews. The Journal of Socio-Economics(37(6)), 2513-2522.
Mischel, W. (2014). The marshmallow test: Mastering self-control. New York: Little.
Mischel, W., Ebbesen, E. B., & Zeiss, A. R. (1972). Cognitive and attentional mechanisms in delay of gratification. Journal of Personality and Social Psychology(21(2)), 204–218. doi:DOI: https://doi.org/10.1037/h0032198
Munakata, Y., Yanaoka, K., Doebel, S., Guild, M. R., Michaelson, E. L., & Saito, S. (2020). Group influences on children’s delay of gratification: Testing the roles of culture and personal connections. Collabra: Psychology(6(1)). doi:DOI: https://doi.org/10.1525/collabra.265
Paglieri, F., Borghi, A. M., Colzato, L. S., Hommel, B., & Scorolli, C. (2013). Heaven can wait. How religion modulates temporal discounting. Psychological research(77(6)), 738-747. doi:DOI 10.1007/s00426-012-0473-5
Paglieri, F., Borghi, A. M., Colzato, L. S., Hommel, B., & Scorolli, C. (2013). Psychological research. Heaven can wait. How religion modulates temporal discounting(77(6)), 738-747.
Watts, T. W., Duncan, G. J., & Quan, H. (2018). Revisiting the marshmallow test: A conceptual replication investigating links between early delay of gratification and later outcomes. Psychological science(29(7)), 1159-1177.
גלב, י'. (2020). תהליכי גיבוש זהות בקרב בני-נוער חרדיים המשלבים לימודי-קודש וחול בישיבה התיכונית-חרדית "שבי ציון": חקר מקרה. חקר החברה החרדית(7), 1-28.
דת והגדרה עצמית של מידת דתיות: 2016-2015. נתונים מתוך דוח פני החברה מס' 10. (2016). (סטטיסטיקל 169). הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מחקר המשך: מודל חמשת התכונות הגדולות, וסגנון הדתיות כמנבאים של דחיית סיפוקים – המקרה הישראלי
תקציר: דחיית-סיפוקים (Delay Of Gratification) מוגדרת כיכולת לדחות תגמול מידי, על-מנת לקבל תגמול עתידי גדול יותר (Mischel, Ebbesen & Zeiss, 1972). נמצא ש-70% מהילדים בקמרון צלחו את 'מבחן המרשמלו', לעומת 28% מהילדים הגרמניים. אלא שכ-10% מילדי קמרון, נרדמו במהלך הניסוי, ואלו 22% מהגרמנים יצאו החוצה במהלכו Lamm et al., 2018)). לאור מחקר זה ואחרים, הולכת ומתגבשת ספרות מחקרית, המטילה בספק את היכולת להכליל את תיאוריית דחיית הסיפוקים, באופן בין-תרבותי. אלא שזו מתייחסת בעיקר להשוואות בין מזרח ומערב, ולא בהשוואת בין דתיות. זאת על אף שהדת מוגדרת ומעשית יותר, מהתרבות הכללית (.(Paglieri et al., 2013 המחקר הנוכחי בא לענות על חסר זה.
מחקר מוח עדכני מצא שהיכולת לראות את הפרספקטיבה העתידית של העצמי, קשורה ליכולת דחיית סיפוקים (Soutschek et al., 2020). הפילוסופיה החרדית, מדגישה את היות העולם הזה אמצעי להשגת תענוג רוחני בעולם הנצח. לעומת זאת הפילוסופיה דתית-ממלכתית, מדגישה את השאיפה להשגת חיים רוחניים בעולם הזה (גלב, 2020). מכאן השערת המחקר (H1), שבני המגזר החרדי יקבלו ציון גבוה יותר בדחיית סיפוקים. מחקר עדכני ונרחב שנערך בקרב 12,000 משתתפים בוגרים בבריטניה, מצא שפתיחות, מודעות ונועם הליכות גבוהים יותר קשורים ליכולת דחיית סיפוקים גבוהה. ואילו נוירוטיות ומוחצנות קשורות ליכולת דחיית סיפוקים נמוכה Furnham &Cheng, 2019)). מכאן השערת המחקר השנייה (H2), בני המגזר הדתי-ממלכתי, יקבלו ציון גבוה יותר בדחיית סיפוקים, משום שרמת הפתיחות שלהם גבוהה יותר.
דחיית-סיפוקים (Delay Of Gratification) מוגדרת כיכולת לדחות תגמול מיידי, על-מנת לקבל תגמול עתידי גדול יותר (Mischel, Ebbesen & Zeiss, 1972). יכולת דחיית סיפוקים גבוהה קשורה להצלחה אקדמית, הצלחה בקריירה, דימוי עצמי גבוה, איכות חיים ובריאות נפשית (Hoerger, Quirk & Weed, 2011ׂׂׂׂׂׂ). קשיים ביכולת זו קשורים להשמנה, התנהגויות מיניות מסכנות, ושימוש בסמים (Hoerger et al., (2011. ב"מבחן המרשמלו" הוגש לפני ילד מרשמלו או ממתק אחר, והוצע לו להמתין, תוך הבטחה שאם יעשה זאת, יקבל כמות גדולה יותר מהממתק (Mischel, 2014). ואטס וחבריו מצאו שכל דקה נוספת שדחה המשתתף בגיל 4, הובילה להצלחות אקדמיות וחברתיות בגיל 15. אלא שהצלחה זו פחתה בשני שליש כאשר בוצעו ביקרות מחקריות על רקע משפחתי, יכולת קוגניטיבית מוקדמת וסביבה ביתית (Watts, Duncan & Quan, 2018ׂ). מחקר אחר מצא ש-70% מהילדים בקמרון צלחו את מבחן המרשמלו, לעומת 28% מהילדים הגרמניים. אלא שכ-10% מילדי קמרון, נרדמו במהלך הניסוי, ואלו 22% מהגרמנים יצאו החוצה במהלכו ׁ .(Lamm et al., 2018)מתגבשת ספרות מחקרית, המטילה בספק את היכולת להכליל את תיאוריית דחיית הסיפוקים, באופן בין תרבותי. עד לאחרונה, המחקר התמקד – בניסיון לפתור אתגר זה – בהשוואה בין התרבות המזרחית למערבית. עד שנת 2013, המחקר היחיד שלא עסק בהשוואה בין תרבותית זו, פורסם בשנת 2008 וחקר את האוכלוסייה הישראלית והערבית ישראלית (;Mahajna et al., 2008
Paglieri et al., 2013). מאז ועד עתה, פורסמו מחקרים בין תרבותיים נוספים (Munakata et al.,2020). פגליארי וחבריו טוענים שאין להסתפק במחקר בין תרבותי, באופן בו ה"תרבות" מתייחסת ללאומיות, אלא להתייחס דווקא לממד הדתי של המשתתפים. לדעתם מחקר תרבותי על בסיס לאומי, מדויק פחות ממחקר המתייחס לסוג הדת בה המשתתף מאמין. זאת בשל העיסוק הרב של מומחי הדת בהגדרתה, וההשלכות המעשיות המבדילות בין האחת לחברתה ( .(Paglieri et al., 2013לכן הם ערכו מחקר בו השוו בין קלוויניסטים ואתאיסטים הולנדים, לבין קתולים ואתאיסטים איטלקים. המחקר מדד את יכולת הפחתת הערך המושהה ((Temporal discounting. מושג הקשור ליכולת דחיית הסיפוקים, ומתאר מצב שבו חלה ירידה בערכו העתידי של דבר מה, בהשוואה לערכו הנוכחי. נמצא שהקלוויניסטים ההולנדים הראו הכי פחות הפחתה של הערך המושהה, האתאיסטים הציגו מידה שווה של ערך זה, ואילו קתולים איטלקיים הראו את המידה הגדולה ביותר של הפחתת ערך מושהה. החוקרים טענו שייתכן והדבר נובע מהתפיסה הקלוויניסטית, לפיה עושר מלמד על היות הפרט ברוך בעיני האל, ולפיכך נתפס כחיובי, לעומת סיפוקים מיידיים הנתפסים כשליליים. זאת לעומת הקתוליות הרואה את שני הערכים כשליליים. לצד זאת, הגישה הקתולית של חטא, וידוי כפרה, אינה גורמת למוטיבציה משמעותית לאיפוק, לעומת הגישה הקלוויניסטית המחייבות להוכיח את היותך מבורך בעיני האל ( .(Paglieri et al., 2013החשיבות של היכולת לחוות את הפרספקטיבה העתידית בהווה כחלק מתהליך דחיית הסיפוקים, הוכחה לאחרונה בחקר המוח. המערכת הפרה-פרונטלית מסייעת בהתמודדות עם הדחפים (van den Bos et al., 2014). אך הצורך להתמודד עם דחפים רצופים, מועידה אותה לכישלון, ומהווה אינדיקציה לצורך במערכת אחרת. אכן מחקר שפורסם השנה, מצא שצומת הרקה והקדקוד The right temporoparietal junction)) מאפשר לבני אדם לדחות סיפוקים, באמצעות נקיטת פרספקטיבה שלהם בעתיד. כלומר, ישנו קשר בין דחיית סיפוקים, לבין שימת המיקוד של מקבל ההחלטה בעתיד. האזור הנזכר מאפשר לקודד מטרות ושאיפות עתידיות, ובכך מעודד התנהגויות בעלות אוריינטציה עתידית ((Soutschek et al., 2020. הפילוסופיה הדתית החרדית, מדגישה את היות העולם הזה אמצעי להשגת תענוג רוחני בעולם הנצח. לעומת זאת הפילוסופיה של הדתיים-ממלכתיים, מדגישה את השאיפה להשגת חיים רוחניים בעולם הזה (גלב, 2020). מכאן השערתנו היא (H1), שבני המגזר החרדי יקבלו ציון גבוה יותר בדחיית סיפוקים.
מחקר עדכני ונרחב שנערך בקרב 12,000 משתתפים בוגרים בבריטניה, מצא שפתיחות, מודעות ונועם הליכות קשורים יכולת דחיית סיפוקים גבוהה. ואילו נוירוטיות ומוחצנות קשורות ליכולת דחיית סיפוקים נמוכה Furnham & Cheng, 2019)). מכאן עולה ההשערה השנייה (H2) והיא, בני המגזר הדתי-ממלכתי, יקבלו ציון גבוה יותר בדחיית סיפוקים, משום שרמת הפתיחות שלהם גבוהה יותר (בהסתמך על אישוש ההשערה H1 של מחקר הראשון. יצוין שבמחקר זה H2 סותרת את H1).
ביבליוגרפיה
Hoerger, M., Quirk, S. W., & Weed, N. C. (2011). Development and validation of the delaying gratification inventory. Psychological Assessment(23(3)), 725–738.
Lamm, B., Keller, H., Teiser, J., Gudi, H., Yovsi, R. D., Freitag, C., & Vöhringer, I. (2018). Waiting for the second treat: Developing culture‐specific modes of self‐regulation. Child Development(89(3)), e261-e277. doi:https://doi.org/10.1111/cdev.12847
Mahajna, A., Benzion, U., Bogaire, R., & Shavit, T. (2008). Subjective discount rates among israeli arabs and israeli jews. The Journal of Socio-Economics(37(6)), 2513-2522.
Mischel, W. (2014). The marshmallow test: Mastering self-control. New York: Little.
Mischel, W., Ebbesen, E. B., & Zeiss, A. R. (1972). Cognitive and attentional mechanisms in delay of gratification. Journal of Personality and Social Psychology(21(2)), 204–218. doi:DOI: https://doi.org/10.1037/h0032198
Munakata, Y., Yanaoka, K., Doebel, S., Guild, M. R., Michaelson, E. L., & Saito, S. (2020). Group influences on children’s delay of gratification: Testing the roles of culture and personal connections. Collabra: Psychology(6(1)). doi:DOI: https://doi.org/10.1525/collabra.265
Paglieri, F., Borghi, A. M., Colzato, L. S., Hommel, B., & Scorolli, C. (2013). Heaven can wait. How religion modulates temporal discounting. Psychological research(77(6)), 738-747. doi:DOI 10.1007/s00426-012-0473-5
Soutschek, A., Moisa, M., Ruff, C. C., & Tobler, P. N. (2020). The right temporoparietal junction enables delay of gratification by allowing decision makers to focus on future events. PLoS biology(18(8)), e3000800. doi:https://doi.org/10.1371/journal
van den Bos, W., Rodriguez, C. A., Schweitzer, J. B., & McClure, S. M. (2014). Connectivity strength of dissociable striatal tracts predict individual differences in temporal discounting. Journal of Neuroscience(34(31)), 10298-10310. doi:https://doi.org/10.1523/JNEUROSCI.4105-13.2014
Watts, T. W., Duncan, G. J., & Quan, H. (2018). Revisiting the marshmallow test: A conceptual replication investigating links between early delay of gratification and later outcomes. Psychological science(29(7)), 1159-1177.
גלב, י'. (תש"פ, 2020). הרואה: ספריליות וסגוליות במשנתו של רבי יהודה הלוי. ירושלים: כתב-יד.