הכל התחיל שהשתחררתי מהצבא.
מלוא אפשרויות העולם עמדו מולי,
שאלות רבות התחילו להציף אותי.
מה אני אלמד? במה אעבוד? לאיזו חברה אני שייך?
מה אני באמת באמת רוצה לעשות עם החיים שלי?
הרגשתי שאני בפעם הראשונה צריך להתמודד לבד.
בלי הכוונה וללא כיוון ברור.
זה עשה לי תחושה גרועה והחלטתי שאני חייב שינוי.
לקחתי חברים, ויצרנו מעין קבוצה איכותית,
שמצד אחד יוצאים לבלות יחד, עושים שבתות
במקומות מיוחדים ועוד הרבה כיף שהגיל הזה מאפשר,
ומצד שני, נותנים כתף בכל מה שצריך ומהווים מעין מקום בטוח שעוזר לגדול.
זה היה מרענן.
החבורה המשוגעת הזאת שיצרנו אפשרה לי לברר, לנסות, לטעות, ולהבין מה אני באמת רוצה מהחיים שלי.
ידעתי שתמיד יש לי לאן לחזור, ושיש מי שתומך בי
גם אם זה הפוך מכל מה שהעולם חושב.
וכשניסיתי להגשים את החלומות המופרעים שלי?
כולם נרתמו ובאו לעזרתי. תחושה נעימה.
פשוט היה לי טוב. מצאתי בית.
ויחד, לאחר החוויה שיצרנו לעצמנו,
החלטנו לבנות את 'כרם'.
מקום לצעירים וצעירות, שחוץ ממגורים מיוחדים,
אווירה חברתית מדהימה ושבתות מעניינות,
פשוט מאפשרת לכל אחד ואחת לעשות את
התהליכים שלו עם עצמו, לחשוב ולקבל החלטות טובות.
רק שהפעם, זה קורה בתוך מקום שמרגישים בו בית,
שיש בו את כל הכלים להצליח ולהבין את עצמך לעומק,
מתוך מקום נעים ונינוח ובתוך אווירה שמאפשרת
ותומכת, קבוצת איכות שחיה יחד.
ב'כרם' אתה כבר לא עומד לבד מול העולם.
ילד בן 24
בבת אחת הרגשתי שאני מתחיל הכל מהתחלה.
שהעולם מסתכל עלי בתור אדם בלי נסיון ונותן לי אחריות של ילד בכיתה א'. צעקתי להם – אני כבר בן 24!
צעקתי לשווא..
לפי ספר החוקים אין לי תואר ועבר מפואר בתחום.
אבל איך צוברים נסיון אם לא נותנים עבודה
לאנשים ללא נסיון?
איפה לגור
מצד אחד היה לי דחף כבר להרגיש בוגר
ולעבור לגור עם חברים ומן הצד השני היה משהו מאוד נוח לגור עם המשפחה ולא להכנס לעולם המחויבות שלא יגמר לנצח.
כל שבוע שאלתי את עצמי עכשיו זה הזמן?
מרוב עצים לא רואים את עצמי
בחיפוש שלי של 'מה אני רוצה לעשות
בחיים' יצא שכל אדם שפגשתי הדליק אותי
על הנושא שהוא מתעסק בו.
בכל שבוע גילתי עיסוקים חדשים ונושאים
שעניינו אותי והיו נראים לי אופציות אפשריות.
וכך, עד שחשבתי שגיליתי מה אני רוצה לעשות
כבר, הגיע מישהו וסיפר לי גילוי חדש..
שמעתי פעם שהאנשים היחידים שיש להם וודאות מה הם רוצים לעשות שהם יהיו גדולים, זה אלו שרוצים להיות מורים, כנראה מורה זה אופי.
מתי אני אתחתן?
שאלה קטנה שפשוט השאירה אותי עלה נדף.
הרגשתי שאני לא יכול לסגור עבודה לאורך זמן כי יכול להיות שאצטרך לעבור אחרי אשתי העתידית למקום חדש או להתחיל ללמוד במקום מסוים כי איך אעזוב באמצע את האזור?
והשבתות המבאסות יחד עם המבט של ההורים..
לא לא לא.
עם הגעת עד כאן ועדיין יש תחושה שזו מסגרת אז טעית.
ביום יום כל אחד עושה כרצונו. אחד עובד אחת לומדת.
בבקרים כל אחד בשלו, ואחר הצהריים עיקר הפעילות מתרחשת.
אנחנו מאמינים שבשלב הזה של החיים אנשים רוצים לעשות דברים מגוונים ובכמות זמן שהם יחליטו. הדבר האחרון שנרצה ,
זה להחזיר אותם שוב לאותן מסגרות שמכתיבות בדיוק מה לעשות..
'כרם' זה מקום לאנשים שפשוט רוצים להיות במקום טוב.
אנחנו ממוקמים בהתיישבות חדשה בדימונה.
2 קילומטר בשביל עפר מהעיר עצמה.
בלב מדבר, אל מול הנופים המדהימים וגמלים שמהלכים להם בחופשיות.
במקום יש 12-14 חבר'ה של כרם בגילאי 22-26.
לצד 18 משפחות צעירות שעברו לשם בשנה שעברה.
כולם חיים בהרמוניה ובכיף:)
התהליך הוא כזה: