ב"ה י' שבט תשע"ט
השתהות בהדרכה – השתהות מול סגירות (?)
מוגש לד"ר אלון אורן
מאת יוגב גלב
- תיאור מקרה: 'אני יודע משמע אני קיים'
יעקב, חרדי, בן 33, נשוי ואב לששה ילדים. אמו גידלה אותו ללא אביו. כבר מגיל צעיר ידע כאב וצער, ונשלח לטיפולים רגשיים שונים. לאחר סיום הלימודים בישיבה תיכונית דתית לאומית, בחר לעבור ללמוד בישיבה חרדית, רק תורה. לטענתו היה במוסד זה מענה לצורך שלו בחום. לאחר כשנתיים, חש שלימודים במסגרת תורנית בלבד, אינם מתאימים לו. הוא בחר לעבוד עם נוער בסיכון, וכך הוא עושה מזה כשמונה שנים.
בפגישה הראשונה והשנייה עלה מתח של ממש. יעקב בחר להציג אג'נדה בהירה, לפיה יש מקום לחוות דעה למטופל, ולייעץ לו. הוא גיבה את התפיסה שלו ב"הצלחות טיפוליות" מתחום הנוער בסיכום מחד, ובתיאוריה הקשורה יותר לכיוון הקוגניטיבי-התנהגותי – מאידך. מצב זה אתגר אותי בשלוש נקודות:
א. הוא הזכיר לי קצת את עצמי. גם אני טענתי בתחילת לימודי האקדמיים, שאני בוחר להדגיש את הצד היותר ניתוחי, כגישה טיפולית. לדעתי, העניין נובע בעומקו מהפער שבין התפיסה הדתית החותרת לאמת, לבין התפיסה הטיפולית המדגישה את החוויה. לכן תיארתי את הרקע הדתי של יעקב.
ב. הוא גיבה את עצמו בניסיון שטח, העולה מן הבחינה הכמותית על זה שלי.
ג. הוא הציג את התפיסה שלו באופן בטוח, והשרה תחושה לפיה הוא חושב ש"ישנה את העולם". בפרשנות שלי היא נחוותה כגאווה שיש בה אלמנט של ניתוק מהחוויה האנושית. זאת משום שעצם הטענה מתעלמת מכל המאמץ האנושי שהושקע בתחום זה, ומתיימרת לפרוץ דרך, עוד לפני שהידע הקיים התחיל להילמד.
אשתדל להשתמש בהמשגה שנלמדה בקורס כדי לתאר את התהליך המשותף שחווינו, ואת האתגרים שעוד לפנינו.
- תבנית מושגית: החזקה זולתעצמי הכלה
החזקה – החזקה הינה תחושה של יציבות בתהליך ההדרכתי הדינאמי, הנובעת מרצף של פעולות. החל מפעולות טכניות, כגון זמן פגישה קבוע וכד' (סטינג), דרך יכולת להגדיר באופן בהיר את תפקידי ותחומי האחריות והכלים לממשה, וכלה בהגדרת מטרות ההדרכה.
זולתעצמי – הוא תיאור למצב בו משהו משמש כמקדם את חווית העצמי של אחר. זאת באמצעות השראת תחושת בטחון, תחושה של מובנות ונראות, ויכולת לתקף ולמלל.
הכלה – תהליך דיאדי עמוק, בו מושלך על המדריך תחושות לא מעוכלות, הוא מזדהה עמן באופן שלם, כאלו היו שלו, מעכל אותן ומחזיר אותן באופן הניתן להבנה למודרך.
- המפגש: בין השתהות לסגירות (?)
בעניין תחושת ההחזקה, דומני שיעקב תרם לה לא פחות ממני. הוא משדר רצינות ורצון ללמוד. אולם זה בא לידי ביטוי בפן הפרקטי יותר של המפגשים. בפן העמוק יותר, במפגשים הראשונים התחושה שלי הייתה כי האג'נדה שיעקב מביא, לצד ציטטות ממרצים, בקינוח של ניסיון אישי רב, לא מותירים מרווח משמעותי ללמידה. למעשה, אף חשתי שבאופן קרוב למודע, יעקב בוחן אותי ואת יכולותיי, באופן מדוקדק, ואף חש שהוא יכול להעניק לי מניסיונו, לא פחות משאוכל ללמדו מניסיוני. מדובר בחוויה לא רגילה, אך גם לא מטלטלת עבורי. בעיקר משום שכאמור, אני זוכר את עצמי מתפקד באופן לא שונה מאד כמודרך. מחשבות אלו גרמו לי לראות באור חדש את התנהגותי, ולחדד יותר את ההתנגדות שלי להנחות היסוד שעומדות בבסיסה. כך שהשיחה הראשונה והשנייה עברו בחלקן בהצגת תזות של יעקב ושלי. כהטענה המרכזית שלי היא, כי הניסיון להנכיח את האלמנט השכלי-קוגניטיבי שמתבטא במתן יעוץ וחוות דעת, נובע מזליגה של הגישה הדתית, החותרת ומאמינה באמת. זאת לעומת הגישה הטיפולית, המדגישה את החוויה. לצד זאת, עלה – אם כי מעט מאד- אף האלמנט האישי: "אולי עלי ללמוד ממך?" שאלתי, לאור דברים שיעקב אמר על ניסיונו העשיר, והספקנות הרבה שלו ביחס לתיאוריות הטיפוליות הרווחות. התחושה שלי היא, כי שנינו לא הפרזנו. שנינו בוגרים, ולכן התחושה הכללית הייתה של מוחזקות. של הבנת האחריות והתפקידים. ולצד אמירות כאלו ואחרות, בשטח מובן הסדר הנורמטיבי: מדריך-מודרך.
זולתעצמי- אני מבקש לחלק בין שנשי אלמנטים של הרכיב 'זולתעצמי' – הרגשי השכלי. בהיבט השכלי תחושתי היא כי נמצאה ברכה גדולה בשילוב שבין יעקב לביני. העובדה שחוויותיי המקצועיות-דתיות כה קרובות לשלו, אפשרו לי להבין אותו ביתר קלות. הדבר היה ניכר בשיח הזורם והמעמיק. ותרם מאד לתחושת המובנות של יעקב. בממד הרגשי, יעקב נפתח וסיפר לי על חיו האישיים. על ילדותו ונעוריו, ותהליך ההתחזקות הדתית. אולם לצד פתיחות זו, תחושתי היא כי חסר עוד עומק של פתיחות. וכאן אשאיר את הניתוח לחלק הרביעי.
הכלה – תוך כדי הפגישות הראשונה והשנייה, ניקרה במוחי התודעה והאמונה, כי לא אוכל לשכנע את יעקב בתוצאת תהליך בירור אותו אני עברתי. העליתי את הדבר לשיח, ואמרתי שמבחינתי טוב שהצגנו את דעותינו, אך אני מציע שנגש לעבודה בשטח, וננסה לעבור תהליך משותף. כלומר, לא נהיה מרוכזים בתיאוריה. בשלב זה ההדרכה עלתה בקומה, משום שיכולתי להרגיש חופשי לאתגר את יעקב. למשל באחת הפגישות הוא חיווה את דעתו באופן ייעוצי. כתגובה הצגתי דיאלוג היפותטטי שיכול היה להתרחש אלו היה יעקב מדגיש את החוויה. יעקב הקשיב קשב רב וקיבל את הדברים. הרגשתי לראשונה, שהצלחנו לגעת בחומרי אלפא, חומרים שממד החוויה שהרתיעו את יעקב מאד. שהוא בחר לייצר "אג'נדה חדשה" לעומתם. הצלחנו להציע התמרה של חומרי אלפא, לבתא. הבנו את הממד החוויתי ואת העושר והרלוונטיות שלו למישור הטיפולי.
אולם גם כאן הדגש הוא על הממד המקצועי, ולא על זה הרגשי, בו אעסוק בחלק הבא.
בכותרת חלק זה, שמתי את המילה סגירות לצד סימן-שאלה בסוגריים. זאת משום שחוויית ההדרכה המתוארת, לימדה אותי שוב, כי הנוקשות הנובעת מן הערבוב שבין אמת דתית לחוויה טיפולית, הרבה פחות קשה מן המקובל להסתכל עליה. כאשר הוצג בפני יעקב עולם "חי יותר", והא בחר בו מיד, ולא הסתגר בעולמו.
- אתגרים: רגש
באחד השיעורים בקורס, הצגת מנעד של עיסוק במטופל לעומת המודרך. בשיחות עם יעקב המטופל תופס כ -80% מהשיח, ויעקב עצמו רק מעט. תחושתי היא כי השלבים של ההבנה, די חזקים אולם האלמנט האישי-רגשי, לא שלם. כלומר, לצד תחושה כי יעקב חש שאני מאד מבין אותו. ולצד תחושה כי עברנו יחד תהליך בו נפתחה בפני יעק דלת לעולם עמוק, אותו הוא בחר לאמץ באופן שלם יותר. תחושתי היא כי הממד הרגשי שבזולת עצמי וההכלה שמדריך יכול לשמש עבור מדרך, עדיין חסר. תחושתי היא כי ברבדים העמוקים יותר, ההכלה היא לא רק יכולת לייצר השקפת עולם רחבה יותר המבינה יותר תופעות. מדובר בלמידה בעלת גוון של חיבור.
אסביר את דברי באמצעות המשגה מעולמו של מרטין בובר. בספרו "אני ואתה", טוען בובר כי ניתן לתפוס את הזולת כאובייקט "הוא", ולפיכך הקשר אתו יהיה בעל גוון פונקציונלי-תכליתי. לעומת זאת ניתן לראותו כ"אתה", כיצור שלם כסובייקט בזכות עצמו, או אז נפתחת היכולת לדיאלוג אמתי אותו רואה בובר כנס, או כגילוי אלוהי במציאות האנושית. במצב זה יש תחושה שהשיח הכן והאמתי בין שני אנשים המכבדים זה את זה עמוקות, מנכיח משהו שלא היה קיים אצל כל אחד בנפרד, אלא נולד עכשיו בעצם השיח.
להבנתי ההכלה של ביון, היא תהליך דיאדי. לכן הוא מדבר על הגעה לטיפול באופן נקי. ולכן יש צורך ב"הארה", שמכילה את ההזדהות העמוקה, ואת הרעיונות והפרשנויות החדשות. בעיני זהו הדיאלוג הבובריאני. אל המקום המדהים הזה, אני מרגיש שיעקב ואני עדיין לא הגענו. ייתכן והוא מצריך פתיחות, ייתכן ועוד "אהבת חיים", מה שבטוח הוא שאני מאד רוצה להיות מסוגל לחוות הדרכה באופן כזה.